הסבל וההיחלצות ממנו - על פי הפילוסופיה הבודהיסטית (הטיבטית)
מאת: לילך צור
לאורך ההיסטוריה האנושית הושקעו מאמצים רבים בניסיונות למצוא את הסיבות לכאב האנושי והאופן שבו ניתן להיחלץ ממנו.
בודהה ("המואר") הגיע לתובנה ("הארה") שהכאב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, אין חיים ללא כאב. אולם, מצא בודהה, כי הסבל הנלווה לכאב הוא בחירה בלתי הכרחית וניתנת להקלה. סבל הוא תחושה אנושית, שהיא הפרשנות והמשמעות שאנו נותנים לכאב.
החיים הם זרימה מתמשכת ונמצאים בהשתנות מתמדת. כל הזמן הדברים משתנים, מה שיש עכשיו, יהיה בהמשך שונה. כך הדברים הטובים בחיים, וכך גם לגבי הדברים הרעים. הסבל מקורו בהתנגדות לשינויים הללו, בניסיון לעצור אותם ולמנוע אותם, השקול לניסיון לעצור את הזמן....
מקורות הסבל המרכזיים הם שנים: 1. היצמדות 2. הימנעות ממצבי אי נחת.
1. היצמדות מקורה בחוסר מוכנות להיפרד ו"לשחרר".
חפצים שמתיישנים, מכשירים שמתקלקלים, מזון שנגמר. רכושנות, צבירת רכוש כמדד לביטחון בעולם, פרידה ממכונית ישנה, עבודה קודמת, חברים, חברה ואהובה, ואפילו פרידה מאדם אהוב שהלך לעולמו. כל אלה הם חלק בלתי נמנע בחייו של אדם. הסבל הנלווה אליהם בא כמתוך בחירה, ומתוך חוסר ההבנה שפרידות אלה הן חלק בלתי נפרד מהחיים. ההיצמדות וההיאחזות - רק מגבירה את הכאב. היצמדות יכולה להיות כלפי חפצים, אנשים או אף רגשות ופנטזיות. ההיצמדות לשאיפה בלתי מושגת היא הגורמת לסבל, שנוצר מהפער בין מה שאני רוצה למציאות.
2. הימנעות ממצבי אי נחת מתייחס לניסיון להימנע מכאב. כאב קיים במציאות. נקודה. המחשבה שניתן להימנע ממנו, להתעלם ממנו, לגרש אותו, יוצרת סבל. ההימנעות כוונתה לפעולות שעושה האדם כדי שלא להגיע למקומות אותם הוא תופס כבעלי פוטנציאל של כאב. למשל, מי שחושש מתאונות דרכים - לא יצא לכביש, מי שחושש מהכאב שבפרידה מחבר אהוב, עלול להימנע מליצור קשרים עם חברים בכלל. כך ימנע אולי מהכאב, אך יגביר את הסבל שלו עצמו...
ניתן לראות את ההיצמדות וההימנעות כשני קצוות של אותו הרצף: בהיצמדות אנו נאחזים בדברים הנוחים והנעימים לנו, ובהימנעות אנו מתרחקים מהדברים הלא נעימים ולא נוחים – אולם, מקור הסבל הוא בכך ששניהם אינם אלא "תעתוע". גם ההימנעות וגם ההיצמדות הם מצבי תודעה "מתעתעים", הם לא יכולים להתקיים "באמת" במציאות, שבה לא ניתן להימנע מכאב, ולא ניתן לשמר את הקיים, כי הכל משתנה.
ההימנעות וההיצמדות קיימים במחשבותינו בלבד, ולכן, בכוח מחשבתנו ניתן להיחלץ מהם, ולהיחלץ מהסבל הנלווה להם.
בגישה הבודהיסטית אנו מתרגלים התבוננות מדויקת במציאות, בכאן ועכשיו, ובנסיון לקבלה כמות שהיא. להיפרד ממה שאיננו עוד, Let it be and let it go, תן לדברים לקרות, התבונן בהם במלוא הווייתם, ותן להם "ללכת" הלאה בדרכם. בדרך אל החיים המספקים ובמסע ההיחלצות מן הסבל, כלי העבודה המרכזיים הם חמלה ונדיבות. באמצעות החמלה והנדיבות שאנו מגלים כלפי האחר, באמצעות הנתינה, אנחנו צומחים ומתחזקים בעצמנו. אם בכוחנו להקל על סבלם של אחרים, הרי אנו מקלים גם על הסבל שלנו.
הבודהיזם הטיבטי ופסיכותרפיה:
הפילוסופיה הבודהיסטית (הטיבטית) משמשת אצלי כמו אצל רבים מהמטפלים, כרקע לטיפול וכחלק מתפיסת העולם. מבחינתי, זו איננה דת, ואינני עוסקת בטקסים ופולחן מיסטי. במהלך הטיפול אנו נעזרים בעקרונות הפילוסופיה הזו, ומנסים לעשות התאמות לחיי היומיום המערביים שלנו. אנו מנסים ללמוד מה הם הדפוסים של ההיצמדות וההימנעות שלנו וכיצד ניתן לנו לשחררם מדי פעם ולהקל על עצמנו.
משפט עתיק וידוע אומר כי השדים (החרדות, הפחדים, האובססיות התשוקות וכו...) ניזונים מן החושך, וכשמוציאים אותם אל האור הם מתפוגגים...
חשוב להדגיש כי בניגוד לדימוי המקובל של הבודהיזם, לא מדובר כאן בחיפוש אחרי "האושר הנצחי", או השלווה המתמשכת והחופש המוחלט. את כל אלה אין איש יכול להבטיח (הם בחזקת "תעתועים").
כל אלה, על רגל אחת, ובקיצור נמרץ, ומעט פשטני (ייסלח לי בודהה..) העקרונות של הפילוסופיה הבודהיסטית (הטיבטית) והשימוש בה כעומדת ברקע לטיפול וייעוץ.
השילוב של גישה זו עם גישות טיפול מערביות ותפיסת עולם מודרנית, מאפשרת לחפש את הדרך להקלות מקומיות מן הסבל.
במסגרת מאמר זה ניתן היה לגעת רק במעט מן המעט שיש, רוצים לדעת עוד?
אתם מוזמנים לפנות אלי, ונצא למסע משותף. קצר או ארוך לפי טעמכם.
