מאת: לילך צור האם אפשר לנטרל את הכעס כאשר מציבים גבולות?
כהורים, אחד התפקידים המרכזיים המוטלים עלינו הוא להגדיר וליצור את הגבולות לילדינו. הצורך בגבולות נובע מסיבות שונות: מניעת פגיעה פיזית, חוקים חברתיים המותאמים למסגרת ולחינוך שאנו רוצים להקנות לילדינו, וחוקים פנימיים של המשפחה. הניסיון להציב גבולות אלה ולהגיע להפנמה אצל הילדים הוא מהאתגרים המשמעותיים ביותר שלנו כהורים.
מדוע זה קשה כל כך?
הסיבה לכך ברורה : אנו נאלצים לגרום לילדנו לעשות לפעמים דברים שאינם רוצים, ובכך כרוכים לא אחת ויכוחים המתגברים למאבקי כוח, לכעסים, ולעיתים אף לניתוק ותחושות רעות בכל הצדדים. האתגר הוא, אם כן, להצליח להציב את הגבולות – ללא כעסים!
איך עושים זאת? בשילוב של אהבה,תחושת שייכות, והצבת גבולות מוגדרים.
ניתוק הקשר בין הקפדה על גבולות לבין תחושת האהבה, היכולת לשמור על הגבולות ובה בעת להביע אהבה אמיתית, כנה ושלמה לילד. אהבה, שייכות, וגבולות מוגדרים, הם הבסיס לתחושת הביטחון העצמי של כל ילד ומבוגר. כעס לעומת זאת הוא אמנם תחושה מוכרת לכולנו והיא אנושית, אך יש בו מידה לא מבוטלת של שבר והרס. ככל שנצליח לצמצם את מידת הכעס כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו כך נוכל להגדיר גבולות בטוחים וברורים לילדים שלנו, עם סיכוי טוב יותר להשיג את המטרות מבלי לפגוע בתחושת האהבה והשייכות.
מתיאוריה למעשה - יוצרים גבולות ללא כעסים:
1.עליכם להחליט שזו הדרך אותה אתם בוחרים לעצמכם, ולהיות שלמים עם בחירה זו ולהאמין שאכן יצירת גבולות ללא כעסים היא אפשרית ואפקטיבית בדרך להצבת גבולות במסגרת המשפחה.
2. שוחחו עם הילדים על הגבולות, הסבירו מהם גבולות, מהי החשיבות שלהם במסגרת המשפחה והחברה, והדגישו את הסנקציות במידה והגבולות יפרצו. מצאו את ההזדמנות הנכונה לשיחה, רצוי לא בזמן המתקשר עם אירוע ספציפי.
3. החליטו על גבולות "אדומים".תחילה החליטו על "גבול" אחד החשוב ביותר מבחינתכם, ואותו הציבו בחזקת "ייהרג ובל יעבור" . ותרו מראש על החוקים הפחות חיוניים שיכולים להוביל לעימותים אך אינם משמעותיים. המסר צריך להיות ברור ורק אתם מחליטים על הגבול בבית שלכם ולא אף אחד אחר.
4. לא כועסים (זה הכי קשה...). מתבסס על ההבנה שיש כאן חלוקת תפקידים ברורה. הילדים בוחנים את הגבולות, וההורים מסמנים אותם. זה לא נושא אישי, זה לא עלבון ולא חוסר התחשבות, אלא משחק תפקידים תמים. להגדיר לעצמנו שלא כועסים, ויחד עם זה מקפידים על דברים שונים.
5.עידוד וחיזוק הגבולות באופן חיובי, שמחה אמיתית עם הילד ומשוב חיובי להתנהגויות חיוביות.לפרגן, לפרגן ושוב לפרגן. אין דבר טוב יותר לנשמה מהרגשה שהצלחת, "אתה בסדר" והאנשים המשמעותיים לך מכירים בכך. חיזרו ובטאו את אהבתכם במילים ובמעשים: אני אוהב אותך, אתה חשוב לי ויקר לי .להחמיא על יופי, ביגוד תסרוקת , הצלחות במשימות . (רק כשאתם מאמינים באמת ומרגישים... לא סתם) היו יצירתיים במגע ובקשר עם הילד, הרבו לחבק ,לנשק ,לגעת.
6. הפרידו בין הכעס שפרץ על התנהגות מסוימת לבין אהבתכם התמידית והקבועה לילד, הזכירו לילד שהוא עבר על החוקים ועשה מעשה לא ראוי אך אין זה אומר שהוא עצמו לא ראוי או לא בסדר, והזכירו את שייכותו לבית ואהבתכם הרבה, הרי לכולנו יש נטייה לשכוח שאוהבים אותנו אם כועסים עלינו, ואנחנו כועסים על עצמנו, ויש רגשות אשמה.... אז תזכורת לא תזיק.
7. מחילה וסליחה. גם לילדינו כשהם מועדים, וגם לעצמנו כשאנו מועדים. מדובר כאן בתהליך שלא נגמר ביום אחד. יהיו עליות ומורדות, מה שחשוב שנתמיד בכיוון ונשתדל ככל שאנו יכולים לשמור על עקרונות אלה. אנחנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים, מחר נעשה קצת יותר טוב ומחרתיים עם עוד אימון וניסיון נעשה יותר טוב, אל תשפטו את עצמכם ותאשימו עצמכם, מותר ליפול, צריך אבל גם לקום!!! לדבר עם חברים טובים, כאלה שיודעים להקשיב באמת ולא רק לספר את הצרות שלהם, תמיד מוסיף לפרופורציות.
במידה ועייפתם, ואתם מותשים ומרגישים שחייבים לעשות שינוי אך אין כיוון, תמיד ניתן לפנות לייעוץ והכוונה של אנשי מקצוע שתפקידם להקשיב, לייעץ ולהיות שם בשבילכם עד שתתחברו בחזרה לכוחות ההוריים ולאהבה שיש בכם.
